למורינגה מוניטין רב-שנים כצמח מאכל ומרפא, שזכה לכינוי “הצמח הנלחם בתת-תזונה” במדינות מתפתחות, ושלושה ארגונים בין לאומיים ציינו אותו כרכיב טבעי מזין מאוד. בשנים האחרונות המחקר המדעי מגלה במורינגה עניין רב והוא נמצא כבעל פוטנציאל של השפעות ביולוגיות רבות ומגוונות.
מקורה של המורינגה באזורים טרופיים באסיה ובאפריקה, שם נהוג לצרוך את העלים המזינים בתזונה, ואת האבקה המרוכזת מהעלים נהוג לתת כהשלמה תזונתית לילדים בתת-תזונה ולנשים מיניקות. המורינגה מהווה מקור צמחי לחלבון (כ- 27 גרם ב- 100 גרם), לחומצות שומן, לסיבים תזונתיים, לוויטמיני A, B, C, D, E, K ולמינרלים כגון סידן (כ- 2000 מ”ג ב- 100 גרם), ברזל (כ- 28 מ”ג ב- 100 גרם), ומגנזיום (כ- 370 מ”ג ב- 100 גרם) [1], וכן התגלו בו יותר מ- 40 נוגדי-חמצון שונים. בשנים האחרונות המורינגה נחקר בהקשר של פוטנציאל השפעותיו המטאבוליות, השפעתו על תנובת החלב במיניקות והמחקר ממשיך ומתפתח לתחומים מרתקים מגוונים נוספים.
